חסימת דרכי דמעות מולדת ולא מולדת

הדמעות שומרות על העין מפני יובש. הדמעות זורמות מבלוטת הדמעות פני המשטח הקדמי של העין, ומתנקזות לפתחי ניקוז הממוקמים בפינות הפנימיות של העפעפיים העליונים והתחתונים. משם הן מועברות בצינוריות עדינות לשק הדמעות, וממשיכות בדרכן לאף. לכן כשבוכים ויש הרבה דמעות לרובנו יש תחושת גודש באף.
חסימה בדרכי הדמעות, שיכולה להופיע בעין אחת או בשתי העיניים, נגרמת מחוסר ניקוז מספיק של דמעות. הדבר יכול להגרם בגלל הפתח ניקוז קטן מדי או חסום, או שהמשך הניקוז דרך התעלות אינו מספק. לפעמים שק הדמעות עצמו לא נפתח לצינורית לאף ורוב הדמעות מצוברות בו.
חוסר ניקוז של הדמעות גורם לזליגת דמעות מהעין ללחי, והצטברות הפרשות, שהם החלק החלבוני-שומני של הדמעות שאינו מתאדה עם המים. מצב זה של דמעת יתר יכול לגרום לזהום או גרוי עורי, והוא גורם חוסר נוחות. הצטברות ההפרשה בשק הדמעות יכול לגרום לדלקת וזהום חריף.
בילודים שכיח שיש חסימת דרכי דמעות מולדת, שעל פי רוב נפתחת מעצמה עד גיל שנה. לרוב חסימה מולדת הינה בגלל שמערכת הניקוז לא התפתחה באופן מלא ונשאר קרום דקיק שחוסר את המעבר משק הדמעות לצינור הניקוז לאף. חשוב להבדק, ובמידה וכמות ההפרשה גדולה ולא מתנקזת, יש לבצע מסאג'ים , לפי הדרכת רופא עינים ילדים, ולהתקדם לניקוז ניתוחי לקראת גיל שנה אם הבעיה לא נפתרה. אחרי גיל שנה יש התקשחות של הרקמות החוסמות, והפתיחה שלהם יותר מורכבת.
במצבים שפתיחת חסימת דרכי דמעות לא מצליחה, נהוג להכניס צינוריות מסיליקון למספר חודשים, ששומרות על הצנרור פתוח. בהמשך שולפים את הצינוריות והמערכת ממשיכה לנקז ללא הפרעה.
מתי יש צורך להבדק?
בכל מקרה של דמעת מרובה, הפרשות, דמעה קבועה, אודם באזור עין-אף, נפיחות או כאב בזוית העין הפנימית. בתינוקות דגש על בדיקה לפני גיל שנה, כדי לאפשר להגיע למצב המומלץ של פתיחת החסימה עד גיל שנה.